נח («נחמה», «מנוחה») (בראשית ו', ח'; מתי כ"ד, ל"ז; עברי י"א, ז' ועוד) – העשירי והאחרון מבין האבות הקדמונים שקדמו למבול, בשרשרת הישירה מאדם הראשון. בנם של למך ולכן נכדו של מתושלח, נולד נח לפי נוסח המקרא העברי בשנת 1056 לבריאת העולם, ולפי המקרא הסלאבי בשנת 1662. שמו וחייו קשורים קשר הדוק ואמיתי לאירוע האיום שהשמיד את עולם ההוא – המבול העולמי. למך קרא לבנו נח באמרו: "זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה'" (בראשית ה', כ"ט).
על התקופה הראשונה בחייו של נח, שהייתה ממושכת ביותר, נאמר מעט מאוד בכתבי הקודש. "ויהי נח בן חמש מאות שנה ויולד נח שלושה בנים: שם, חם ויפת" – כותב הסופר המקראי, ובנים אלו הפכו לאחר מכן לאבות של שלושת הגזעים העיקריים של האנושות (בראשית י', ל"ב).
באשר לאופיו האישי של נח, נאמר בפשטות ובכוח בسفر בראשית כי בתוך הדור המושחת, "מצא נח חן בעיני ה'", וכי "איש צדיק תמים היה בדרתיו, את האלהים התהלך נח" (בראשית ו', ח'–ט'). על קדושתו הגבוהה מעידה גם נבואת יחזקאל הנביא (יחזקאל י"ד, י"ד–כ').
חייו וסיפורו של נח, כפי שהוזכר לעיל, קשורים בקשר הדוק למפלת המבול (ראה: המבול), ולאחר המבול מופיע נח בעמודי ההיסטוריה המקודשת כאישיות מרכזית המקשרת בין העולם הקדמון לעולם החדש.
לאחר המבול, נאמר בהמשך סיפורו, "ויחל נח איש האדמה ויטע כרם". פעם שתה מן היין, נכרת וישכב ערום באהלו. חם בנו התנהג בחוסר כבוד כלפי אביו, ולכן נשלל מברכה, וזרעו נגזר עליו להיות עבד. לעומת זאת, לשם ויפת, אשר כסו את ערות אביהם, הובטחה ברכה מיוחדת מאת האלוהים: לזרע שם תישמר האמונה האמיתית והקְהִלָּה; וזרעו של יפת יתפשט מאוד ויתאחד בעתיד עם זרע שם (בראשית ט', י"ט–כ"ז). נח חי לאחר המבול 350 שנה (פס' כ"ח–כ"ט), וסך כל ימיו עלה ל-950 שנה, וימת.
זכרו של נח ומעשי חייו הגדולים לא נמחק מלב בני דורו, והוא מוזכר פעמים רבות בכתבי הקודש. הנביאים ישעיהו ויחזקאל, וכן בן סירא החכם, מציינים אותו (ישעיהו נ"ד, ח'–י'; יחזקאל י"ד, י"ט–כ'; בן סירא מ"ד, ט"ז–י"ח). אדון הכל עצמו מזכיר את ימי נח כהזהרה לבני האדם מפני חוסר אמונה ושיגעון (מתי כ"ד, ל"ז–ל"ט). השליח הקדוש פטרוס מכנה את נח "כַּרֹז צֶדֶק", ובהצלת בני האדם במגלת התיבה בימיו רואה סמל להצלתנו בטבילה הקדושה (שנית פטרוס ב', ה'). השליח פאולוס מציג את דמותו של נח כמשל לאמונה ולצדקה הנובעת מהאמונה (עברים י"א, ז').
אמיתות הסיפור המקראי על נח ועל המבול נתמכת במסורות העתיקות של כל העמים בכל ארצות תבל, אף כי מסורות אלו נטמעו בהרבה תוספות אגדתיות ומטושטשות, כדוגמת המסורות ההודיות, הפרסיות, הסיניות ועוד.