יום הזיכרון: 22 באוקטובר
ביוגרפיה לאחר שבילבל אלוהים את השפות בבבל, בני האדם, לאחר שנחלקו לעמים רבים, שכחו את האל האמיתי והחלו לסגוד לעבודה זרה. אז ציווה האדון על אברם: «צֵא לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ... וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ». באמונה ובכניעות קיבל אברם את ציווי האלוהים, יצא מאור כשדים ועם אשתו שרה ואחיינו לוט התיישב בארץ כנען. בקרוב נפרד לוט מאברם, אך העיר שבה התיישב נכבשה על ידי אויבים, ולוט נפל בשבי. אברם חמש את עבדיו, הביס את האויבים ושחרר את לוט. כאשר אברם שב בניצחון, יצאו לקראתו מלכים. מלכי-צדק, מלך שלם, כהן לאל עליון, הוציא לחם ויין וברך את אברם. האדון עצמו היה עם אברם וכרת עמו ברית, באומרו: «הַבֶּט-נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים, אִם-תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ». (בזרעו הכוונה לכנסיית האדון). כאשר מלאו לאברם 99 שנה, נגלה אליו האדון ואמר: «אֲנִי-אֵל שַׁדַּי, הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים... וְאַתָּה לֹא-תִקָּרֵא עוֹד אַבְרָם, וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם, כִּי אַב-הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ». (השם אברהם משמעו 'אב המון'). «וְאֶת-שָׂרָה אִשְׁתְּךָ... וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ, וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן... וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ יִצְחָק».
בחורשת ממרא, שבה התיישב אברהם, נגלה אליו האדון בדמות שלושה עוברים אורח (סמל לשילוש הקדוש). לאחר שקיבל את האורחים בכבוד והאכילם בנדיבות, זכה אברהם לחסד אלוהי. אחד האורחים אמר: «לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה-בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ». נגלה לאברהם גם על כוונת האדון להשמיד את תושבי הערים סדום ועמורה, השקועים בחטא. אברהם ביקש להציל את אחיינו לוט מעונש זה, שחי חיים צדיקים בסדום. שני מלאכים בדמות עוברים אורח באו לבית לוט. אנשי סדום דרשו להסגירם. אז הכו המלאכים את אנשי סדום בעיוורון, ולוט ולקרוביו ציוו לצאת מהעיר אל ההרים. «הִמָּלֵט עַל-נַפְשֶׁךָ, אַל-תַּבִּיט אַחֲרֶיךָ», אמרו להם. לאחר שעזבו, סדום ועמורה הוכו באש וגפרית שירדו מהשמים, וכל אותה ארץ הפכה לאגם מלוח (כיום ים המלח). אשת לוט לא מילאה את ציווי המלאך. כאשר הביטה אחורה, הפכה לעמוד מלח.
כאשר מלאו לאברהם מאה שנה, שרה ילדה לו את בנו יצחק. אז ציווה אברהם על שפחתו הגר, שממנה נולד לו ישמעאל, לעזוב את הבית. באהבתו את אברהם, הוליד האדון מעם ישמעאל עמים ערביים רבים. והנה לאחר שנים רבות של חיים, שולח האדון לאברהם את הניסיון האחרון, העולה על כוחותיו של אדם רגיל. בבוחנו את אמונתו של אברהם, קרא אליו אלוהים: «קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ אֲשֶׁר-אָהַבְתָּ, אֶת-יִצְחָק, וְלֶךְ-לְךָ אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה, וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ». למרות צערו הגדול, ציית אברהם לרצון האדון. כאשר הגיע עם בנו להר המוריה (במרכז ירושלים של ימינו), הכין מדורה. ויאמר יצחק אל אברהם: «אָבִי!... הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה?» ענה אברהם: «אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי». לאחר שאסר את יצחק, הניחו אברהם על המזבח ו, בנטלו את הסכין, שלח את ידו לשחוט אותו. אך באותו רגע שמע את קול האלוהים: «אַבְרָהָם! אַל-תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל-הַנַּעַר, וְאַל-תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה: כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידְךָ, מִמֶּנִּי». אברהם התיר את יצחק, ובראותו את האיל שנתפס בסבך, הקריבו לעולה. ויאמר האדון: «בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-יְהוָה, כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת-בִּנְךָ אֶת-יְחִידֶךָ. כִּי-בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ, וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי».
לאחר מספר שנים נפטרה שרה, ואברהם נשא לאישה את קטורה, שממנה נולדו לו עוד שישה בנים. לאחר שחי מאה שבעים וחמש שנה, מסר אברהם בשלום את רוחו לאדון אלוהים. ממנו, כמייסד העם היהודי, נולד לפי הבשר המשיח עצמו, וכל המאמינים האמיתיים במשיח נקראים בני אברהם.